Shemuel II 10 – שמואל ב י‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַֽיְהִי֙ אַחֲרֵי⁠־כֵ֔ן וַיָּ֕מׇת מֶ֖לֶךְ בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן וַיִּמְלֹ֛ךְ חָנ֥וּן בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃

And it came to pass after this, that the king of the children of Ammon died, and Hanun his son reigned in his stead.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

(א-יט) מלחמת בני עמון * – דברי הימים א י״ט:א׳-י״ט

וַהֲוָה בָּתַר כֵּן וּמִית מַלְכָּא דִבְנֵי עַמוֹן וּמְלַךְ חָנוּן בְּרֵיהּ תְּחוֹתוֹהִי.

ויהי אחרי כן וגומר. זכר הכתוב שמת מלך בני עמון.

חנון – אביו היה מתפאר באכזריותו וקורא לעצמו נחש, ובנו מתפאר ברחמנותו וקורא לעצמו חנון, ובעלי הניקוד נקדו החי״ת קמץ ולא פתח להפרישו מחַנון שהוא מתארי השם יתברך שמו.

וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיָּמָת נחש¹ מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וַיִּמְלֹךְ חָנוּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו:

1. דברי הימים א׳ י״ט:א׳, ילקוט שמעוני.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ב) וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶעֱשֶׂה⁠־חֶ֣סֶד׀ עִם⁠־חָנ֣וּן בֶּן⁠־נָחָ֗שׁ כַּאֲשֶׁר֩ עָשָׂ֨ה אָבִ֤יו עִמָּדִי֙ חֶ֔סֶד וַיִּשְׁלַ֨ח דָּוִ֧ד לְנַחֲמ֛וֹ בְּיַד⁠־עֲבָדָ֖יו אֶל⁠־אָבִ֑יו וַיָּבֹ֙אוּ֙ עַבְדֵ֣י דָוִ֔ד אֶ֖רֶץ בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃

And David said, "I will show kindness to Hanun the son of Nahash, as his father showed kindness to me.⁠" So David sent by the hand of his servants to comfort him concerning his father. And David's servants came into the land of the children of Ammon.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲמַר דָוִד אַעְבֵיד טֵיבוּ עִם חָנוּן בַּר נָחָשׁ כְּמָא דַעֲבֵד אֲבוּהִי עִמִי טִיבוּ וּשְׁלַח דָוִד לְנַחֲמוּתֵיהּ בִּידָא דְעַבְדוֹהִי לְוַת אֲבוּהִי וַאֲתוֹ עַבְדֵי דָוִד לְאַרְעָא בְּנֵי עַמוֹן.

ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש – א״ר ברכיה בש״ר אלעזר בן פדת מה חסד עשה נחש עם דוד שאמר כאשר עשה אביו עמדי חסד – אלא כשהיה דוד בורח מן שאול הלך דוד וכל בית אביו אצל בני מואב אמר להם קבלו בית אבא שנאמר וינחם את פני מלך מואב ויאמר ישב נא אבי ואמי, קבלו אותם, וכיון שיצא דוד עמד מלך מואב והרג לאביו ולאמו ולאחיו של דוד ולא נשתייר מהם אלא אחד שנאמר ליהודה אליהו מאחי דויד שלא נשתייר מהם אלא הוא וברח ממלך מואב והלך אצל נחש מלך בני עמון שלח מלך מואב ואמר לנחש שמא בא אצלך אצלך אחד מאחי דוד אמר לו לאו ושמרו עד שבא דוד, לכך אמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש, כיון שהלכו שלוחיו של דוד אצל חנון אמרו לו שרי בני עמון מהו כך המכבד דוד את אביך בעיניך אל תאמן בדוד למה שהקב״ה כתב בתורתו לא יבא עמוני ומואבי וגו׳ וכתיב לא תדרוש שלומם הקב״ה מזהירו בשבילנו והוא מבטל דברי אלהיו הלא בעבור חקור את העיר, מיד ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח וגו׳ ורוח הקדש צווחת חנון רשע רעך ורע אביך אל תעזוב.

כאשר עשה אביו עמדי חסד – ומהו החסד? כשהיה דוד בורח מפני שאול, באו אליו אביו ואמו ואחיו וינחם את פני מלך מואב (שמואל א כ״ב:ד׳), ויאמר לו: ישב נא אבי ואמי (שמואל א כ״ב:ג׳) עמך, והרגם, חוץ מאחד מהם שברח ונמלט לארץ בני עמון אצל נחש.

As his father acted with kindness towards me. And what was the kindness? When Dovid was fleeing because of Shaul, his father, mother and brothers came to [join] him. "Dovid led them before the king of Moav"¹ [Dovid] said to him, "Please, [let] my father and mother dwell with you.⁠" [The king of Moav] killed them [all] except for one of them [i.e., the brothers] who fled and escaped to the land of the people of Amon, to Nochosh. This is a Midrash Rebbe Tanchuma in [Parshas] Vayeiroh ailov.

1. Shemuel I, 22:4.

אל אביו – על דבר אביו שמת.

כאשר עשה אביו עמדי חסד – אמרו כי כשהיה בורח דוד ובאו אליו אביו ואמו ואחיו, ואמר וינחם את פני מלך מואב (שמואל א כ״ב:ד׳), הרגם מלך מואב אחר שהיו עמו חוץ מאחד מהם שברח לארץ בני עמון, והחייהו נחש מלך בני עמון.

ובדרש עוד: לא תדרוש שלומם וטובתם (דברים כ״ג:ז׳) – אתה מוצא במי שבא אליהם במדת רחמים סוף בא לידי בזיון, ואיזה זה, שנאמר: אעשה חסד עם חנון וגו׳ סוף בא לידי בזיון: ויקח חנון את עבדי דוד וגו׳ (שמואל ב י׳:ד׳), ונצטרך להלחם עם ארבע אומות: בני עמון, וארם צובא, ואיש טוב, ומלך מעכה. מי גרם לו לדוד כל זה? שבקש לעשות טובה עם מי שאמר הקב״ה: לא תדרוש שלומם וטובתם (דברים כ״ג:ז׳). אמר לו הקב״ה לדוד: אתה עובר על תורתי, אני כתבתי: לא תדרוש שלומם וטובתם (דברים כ״ג:ז׳), ואתה עושה עמהם חסד, אל תהי צדיק הרבה (קהלת ז׳:ט״ז). מכאן שלא יהא אדם מוותר על התורה.

אל אביו – כמו: על אביו. וכן: אל ההרים לא אכל (יחזקאל י״ח:ו׳).

כאשר עשה אביו עמדי חסד – אמרו חכמים: כשהפקיד דוד בית אביו במואב הרגם וברח אחד מהם בעמון והצילו.

לנחמו ביד עבדיו אל אביו – פירוש: בעבור אביו.

(ב-ד) המ״א הוא להודיע איך עמקו מחשבות הש״י ששם עשות דוד חסד לחנון בן נחש כלי להשחית בני עמון ועזריהם כי זה היה סבה אל שילקח חנון עבדי דוד וביישם ובזם בתכלית מה שאפשר והם בעצמם היו סבה להדיח על עצמם הרעה לחשבם כי נבאשו בדוד.

ודוד שלח מלאכים אל חנון בנו לנחמו כאשר עשה אביו עמו חסד, ואחז״ל במדרש תנחומא (א״ה תמהתי מאד על הרב המחבר וביותר אפלא על רש״י שהביאו המדרש הזה מתנחומא כי רש״י מביאו במקום זה בפי׳ מהתנחומא פר׳ וירא אליו, מה שלא רגיל בכך בשאר מקומות, ולא היו דברים מעולם, כי לא תמצא מדרש זה בשום מקום בתנחומא ואף כי בוירא אליו, וגם הרב תעה אחריו זה פעם שני במדרש זה. וגם הילקוט מביאו משם, ולא ידעתי מה היה להם? כי לא אוכל להמליץ בעדם אם לא שאומר שאולי היה להם אז נוסחה אחרת מהתנחומא ממה שיש בידנו היום וזה קשה להאמין. ולכן אחשוב אני בזה שהרבנים האלה נהגו לכתוב המדרשים כפי אומד דעתם וסמכו על הזכרון או על איזה מחבר שמצאו בו אותו המדרש ולא חששו בדבר ולא רצו להטריח עצמם לבקש על המדרש במקומו הראוי לו, ולכן טעו לפעמים, כמו שזכרתי בכמה מקומות, גם בסבת זה שנו לשון המדרשים כמה פעמים אם בתוספת ואם בחסרון מה. והנה מדרש זה תמצא במדבר רבא פרשת י״ד דף רנ״ו ע״ב, אך בשנוי לשון מה ודוק): שהחסד היה שהחיה את אחיו כשברח מאת מלך מואב כאשר הרגו שם אביו ואמו ואחיו אשר השאירם דוד במואב כמו שזכרתי (דף קכ״ב ע״ב).

כאשר עשה וגו׳ – אמרו רבותינו ז״ל (במדבר רבה י״ד:א׳): שהחסד היה שהחיה את אחיו אשר ברח אליו מאת מלך מואב, כשהמית את אביו וביתו אחר שהוליכם אליו מן מערת עדולם, כמו שכתוב בשמואל א (שמואל א כ״ב:א׳).

השאלות:

למה לא שלח מלאכים לנחש בחייו, ולמה הסכימו עבדי חנון כי לחפור את הארץ באו.

אעשה חסד ישראל מוזהרים שלא לדרוש בשלום עמון ומואב, אמנם כבר כתב בהגמ״י (פ״ו מה׳ מלכים) בשם הרא״ם שלדרוש שלום אדם שעשה לו טובה להחזיר לו טובה מותר, ודוד לא דרש שלום נחש בחייו שבזה היה מוכרח שמלאכיו יבואו שמה דרך כריתת ברית עם האומה בכללה וזה אסור, רק עתה שמת נחש מצא מקום לזה לשלוח מנחמים שבזה אינו כורת ברית רק מנחמהו שבזה מכבד את אביו המת, ויש לו היתר ע״ז אחר שהוא דרך השבת טובה, שעל זה אמר אעשה חסד, כאשר עשה אביו עמדי חסד וישלח וכו׳ לנחמו כו׳ אל אביו לא בעבור עצמו, ובכ״ז אמרו חכמינו זכרונם לברכה במדרש רבה שדוד נענש ע״ז, וי״ל שדייק זה במ״ש ויבואו עבדי דוד ארץ בני עמון – שעל כל פנים היו נראים כבאים אל הארץ בכללה לדרוש שלומם, וזה אסור, הגם שעקר השליחות היה לנחם את חנון, ולכן בד״ה פי׳ ויבואו אל חנון לנחמו.

עשה אביו עמדי חסד – בודאי שנא נחש את שאול אחר שנצחו בבואו לעזרת יבש (שמואל א י״א) ומפני זה היטיב לדוד בחשבו שהוא מבקש רעת שאול, ואף על פי שידע דוד שלא מפני אהבתו אליו היטיב נחש עמו רק משנאתו לשאול מ״מ זכר חסדו גם אחר מותו ולא כסה עליה, וגם לא נלחם עם בני עמון בהלחמו עם מואב (למעלה ח׳), ומה שכתוב (שם י״ב) שהקדיש הכלים שבזז מעמון, בודאי אחר כבוש רבה (סימן י״ב) הקדישם.

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶעֱשֶׂה חֶסֶד | עִם חָנוּן בֶּן נָחָשׁ כַּאֲשֶׁר – כפי שֶׁעָשָׂה אָבִיו עִמָּדִי חֶסֶד כאשר החיה את אחי אליהו¹ שברח אליו מאת מלך מואב², וַיִּשְׁלַח דָּוִד לְנַחֲמוֹ בְּיַד עֲבָדָיו אֶל – על³ אָבִיו שמת, וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי דָוִד אל אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן:

1. דברי הימים א׳ י״ט:ב׳, רש״י שם.

2. ומהו החסד? כשהיה דוד בורח מפני שאול, נמלט אל מערת עדולם, ובאו אליו לשם אביו ואמו ואחיו, ודוד לקחם ממערת עדולם למלך מואב שישבו איתו (שמואל א׳ כ״ב:א׳), ומלך מואב הרג את כל משפחת דוד למעט אח אחד – אליהו, שברח ונמלט לארץ בני עמון אצל נחש, במדבר רבה י״ד:א׳, רש״י, מצודת דוד. וראה את ביאורם של רד״ק ומלבי״ם המבארים כי ישראל מוזהרים שלא לדרוש בשלום עמון ומואב, ודוד המלך ע״ה נענש על כך (שבא לידי ביזיון), אפילו שלמעשה לא דרש שלומם אלא רק שלח ניחומים.

3. רד״ק, ר״י קרא.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ג) וַיֹּאמְרוּ֩ שָׂרֵ֨י בְנֵי⁠־עַמּ֜וֹן אֶל⁠־חָנ֣וּן אֲדֹנֵיהֶ֗ם הַֽמְכַבֵּ֨ד^א דָּוִ֤ד אֶת⁠־אָבִ֙יךָ֙ בְּעֵינֶ֔יךָ כִּֽי⁠־שָׁלַ֥ח לְךָ֖ מְנַחֲמִ֑ים הֲ֠ל֠וֹא בַּעֲב֞וּר חֲקֹ֤ר אֶת⁠־הָעִיר֙ וּלְרַגְּלָ֣הּ וּלְהׇפְכָ֔הּ שָׁלַ֥ח דָּוִ֛ד אֶת⁠־עֲבָדָ֖יו אֵלֶֽיךָ׃

But the princes of the children of Ammon said to Hanun their lord, "Do you think that David honors your father, that he has sent comforters to you? Hasn't David sent his servants to you to search the city, and to spy it out, and to overthrow it?⁠"

א. הַֽמְכַבֵּ֨ד א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד (חטף)

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲמַרוּ רַבְרְבֵי בְּנֵי עַמוֹן לְחָנוּן רִבּוֹנֵיהוֹן הַמְיַקֵר דָוִד יַת אֲבוּךְ בְּעֵינָךְ אֲרֵי שְׁלַח לָךְ מְנַחֲמִין הֲלָא בְּדִיל לְמֶחְקַר יַת קַרְתָּא וּלְאַלָלוּתָהּ וּלְבַדְקָהּ שְׁלַח דָוִד יַת עַבְדוֹהִי לְוָתָךְ.

המכבד דוד את אביך בעיניך – הנראה בעיניך שדוד מכבד את אביך, הם מוזהרים: לא תדרוש שלומם (דברים כ״ג:ז׳), והוא ידרוש שלומך?

Do you think Dovid honors your father. Does it appear in your eyes that Dovid is honoring your father? They are warned, "Do not seek peace with them",⁠¹ and he is seeking peace with you?

1. Devarim 23:7. This verse is referring to Amon and Moav mentioned earlier in verse 4.

המכבד דוד את אביך בעיניך – כתוב בתורתו לא תדרוש שלומם וטובתם (דברים כ״ג:ז׳) וסבור אתה שמניח אלוהו ובא לדרוש שלומך ולכבוד אביך שלח לך מנחמים, הלא {בעבור} חקור את העיר ולרגלה {ולהפכה} שלח דוד את עבדיו אליך.

ויאמרו שרי בני עמון אל חנון אדוניהם המכבד דוד את אביך בעיניך כי שלח לך מנחמים – סבור אתה שמניח דברי אלהיו שמצוהו לא תדרוש שלומים וטובתם (דברים כ״ג:ז׳) מפני אהבת אביך שלח לך מנחמים הלא בעבור חקור את העיר ולרגלה ולהפכה שלח דוד את עבדיו אליך.

המכבד – תחשוב כי לטובה ולנחמך שלחם, לא שלחם אלא לרגל את הארץ.

ולהפכה – כתרגום: ולבדקה, כי בודק הדבר יפה הופך הענין מצד אל צד.

המכבד דוד את אביך בעיניך – כת׳ בתורתם לא תדרוש שלומם וטובתם, והיה^א דוד שואל בשלומך.

א. כן בכ״י לייפציג 41, לונדון 24896, פריס 217, פריס 218. אך אולי צ״ל: ״והנה״.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

והנה עבדי חנון אמרו אליו המכבד דוד את אביך בעיניך כי שלח לך מנחמים וגו׳? רוצה לומר דוד בזמן אביך ובעיניו לא כבדו, ואחרי שמת מראה את עצמו כאלו הוא מכבד אותו בעיניך ולא בעיניו, וזה ממה שיורה שלא באו מלאכיו כי אם לרגל את הארץ. וחז״ל אמרו (ילקוט ח״ב כ״ב ע״ב) הנראה בעיניך שדוד מכבד את אביך? והלא הם מוזהרים (דברים כ״ג ז׳) לא תדרוש שלומם וטובתם, והוא איך ידרוש שלומך?

חקר את העיר – כן כתוב את העיר לא את הארץ.

ולרגלה – מלשון מרגל ומחפש.

ולהפכה – תרגם יונתן: ולבדקה, כי הבודק דבר מה, מהפכה מצד אל צד.

המכבד דוד וגו׳ בעיניך – וכי סבור אתה שדוד מכבד את אביך בעיניך על כי שלח לך מנחמים.

הלוא – הנה לא שלח כי אם לרגל את הארץ.

ויאמרו שרי בני עמון ראו כי לא באו ככורתי ברית עם המלך החי כדרך ששלח חירם אל דוד ואל שלמה, רק לנחמו על המת, ועל זה שאלו המכבד דוד את אביך בעיניך רצה לומר אם לא כבדו בחייו ולא היה לו כריתת ברית עמו איך יכבדהו בעיניך אחרי מותו כי שלח לך מנחמים לא כורתי ברית, אין זה כי אם לבעבור חקור את העיר ולרגלה לדעת מקום שקל לכבשה משם כדי להפכה אחר כך.

המכבד – מאחר שכבש דוד כל הארצות עד נהר פרת היה נראה לשרי בני עמון כדבר בלתי אפשר שיניח מכבוש גם את ארצם, ובפרט אחר מות נחש, ומאחר שבערמה שלח מרגלים מתחפשים בשמלת מלאכי שלום אין חובה לשאת להם פנים כמו שעושים למלאכי הגוים, ויש לחרפם.

וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי בְנֵי עַמּוֹן אֶל חָנוּן אֲדֹנֵיהֶם הַאם אתה סבור כי¹ מְכַבֵּד דָּוִד אֶת אָבִיךָ בְּעֵינֶיךָ כִּי – ועל כן² שָׁלַח לְךָ מְנַחֲמִים?! הרי הם מוזהרים בתורתם³ לא לדרוש בשלומינו⁴, והאם באמת סבור אתה שמניח דוד את ציווי אלוהיו ובא לדרוש בשלומך, ולכבוד אביך שלח לך מנחמים?!⁠⁵ ועוד, אם לא כיבד דוד את אביך בחייו ולא כרת עמו ברית, למה שיכבדהו אחרי מותו⁶? הֲלוֹא כי אם⁷ בַּעֲבוּר חֲקוֹר – לחקור אֶת הָעִיר וּלְרַגְּלָהּ לדעת את המקום שקל לכובשה משם⁸ וּלְהָפְכָהּ – ולבודקה⁹ שָׁלַח דָּוִד אֶת עֲבָדָיו אֵלֶיךָ לנחם אותך, וזאת הסיבה שלא שלח לך כורתי ברית, אלא מנחמים, שאין בכוונתו לכרות עמך ברית אלא להילחם איתך¹⁰:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד, רד״ק. ורש״י מבאר הנראה בעיניך שדוד מכבד את אביך?!

3. דברים כ״ג:ז׳.

4. רש״י, רי״ד.

5. ר״י קרא, רי״ד.

6. אברבנאל, מלבי״ם.

7. מצודת ציון.

8. מלבי״ם.

9. תרגום יונתן, רד״ק, מצודת ציון. ומלבי״ם מבאר ״ולהופכה״ לפי הפשט להחריבה.

10. מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ד) וַיִּקַּ֨ח חָנ֜וּן אֶת⁠־עַבְדֵ֣י דָוִ֗ד וַיְגַלַּח֙ אֶת⁠־חֲצִ֣י זְקָנָ֔ם וַיִּכְרֹ֧ת אֶת⁠־מַדְוֵיהֶ֛ם בַּחֵ֖צִי עַ֣ד שְׁתוֹתֵיהֶ֑ם וַֽיְשַׁלְּחֵֽם׃

So Hanun took David's servants, and shaved off half of their beards, and cut off their garments in the middle, even to their buttocks, and sent them away.

מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּנְסִיב חָנוּן יַת עַבְדֵי דָוִד וּגְדַע יַת פַלְגוּת דִקְנֵיהוֹן וּפְסִיק יַת לְבוּשֵׁיהוֹן עַד פַּלְגֵיהוֹן עַד אֲתַר בֵּית בְּהָתַתְהוֹן וְשַׁלְחִינוּן.

^אויכרת את מדויהם בחצי עד שתותיהם – חתך את בגדיהם במרכז, כך שערוותם הייתה חשופה כאשר הם לבשו אותם.

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.

מדויהם – חלוקיהם.

שתותיהם – העגבות.

Their clothes. Their robes.

Their buttocks. The buttocks.

ויכרת את מדויהם – את מלבושיהם, כמו מדו בד (ויקרא ו׳:ג׳).

עד שתותיהם – שכרת מלבושיהם עד מקום הערוה שלה⁠{ם}, כמא דתימא: וחשופי שת ערות מצרים (ישעיהו כ׳:ד׳). וכדי לביישם עשה כך.

מדויהם – כמו מדיהם. ופתרונו: בגדיהם.

שתותיהם – כמו וחשופי שת ערות מצרים (ישעיהו כ׳:ד׳).

ויכרת את מדויהם בחצי עד שתותיהם – ופסיק ית לבושיהון עד פלגיהון עד בהתתהון.

מדויהם – כתרגומו: לבושיהון, כמו מדו בד (ויקרא ו׳:ג׳), ואם אינם שרש אחד.

בחצי – בחצי לבושיהם כי עד השתות חצי הלבוש.

עד שתותיהם – עגבותיהם, כמו: חשופי שת (ישעיהו כ׳:ד׳).

ותרגם יונתן: עד אתר בית בהתתהון, ואחד הוא כי הוא מקום המבושים.

מדויהם – כמו מדיו.

עד שתותיהם – פירוש: עגבותיהם.

מדויהם – לבושיהם.

שתותיהם – עגבותיהם.

ויגלח את חצי זקנם – כדי לנוולם וזה לאות שלא היה מנהגם לגלח זקנם שאם היו מגלחים זקנם היה אפשר להם להסיר הבשת מעליהם בשיגלחו הנשאר מזקנם.

ויכרת את מדויהם בחצי עד שתותיהם – אחשוב שקרא מדויהם המכנסים שיכסה בהם השת והערוה וטנופיה והנה קראם מדויהם בעבור הטנופים שבהם מאלו המקומות אשר ידחו בהם המותרות הטבעיים ומזה הענין נקראת האשה הנדה דוה מצד המותר שידחה ממנה אז ובאור בזה המאמר שכבר כרת המכנסים בחצי עד שנגלה השת שלהם ולזה השאירם מגולי הערוה וחשופי שת וזה לאות שלא השאיר בהם בגדים יכסו בהם ערותם אלא שהם נמלטו מזה הבשת בלבשם בגדים אחרים לכסות ערותם ואולם מענין גלוח זקנם לא נמלטו עד צמח זקנם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וחנון שמע לדבריהם ויגלח את חצי זקנם ויכרת את מדויהם בחצי וגו׳, רוצה לומר שמלאכי דוד היו מגודלי זקן, להיות הזקן ביניהם הדרת פנים, והיו מלבושיהם ארוכים וגדולים למעלתם, ולכן גלח חצי זקנם וכרת מחצית מלבושיהם, כי עד השתות הוא חצי הלבוש, ושתותיהם הם העגבות. ורלב״ג פירש מדויהם המכנסים שיכסו בהן השת והערוה וטנופיה׳, ומזה הצד נקראה האשה נדה ודוה מצד המותר שידחה ממנה, וביאר שכרת המכנסים בחצי עד שנגלה השת שלהם, והשאירם אם כן מגולי הערוה וחשופי שת ולא השאיר להם בגדים יכסו בהם ערותם, אלא שנמלטו מזה בלבישת בגדים לכסות את ערותם, מה שלא יכלו לעשות בזקנם עד שיצמחו. ואחשוב בכוונת חנון שהסכים לעשות להם הבזיון הזה לפי שהמלאכים היתה ביאתם טובה מצד ורעה מצד, אם טובה מצד כפי דבריהם שבאים לנחמו, והיתה רעה כפי כוונתם שהיתה לרגל את הארץ, ולכן לא כבדם כמלאכי שלום גמורים, ולא הענישם כמרגלים גמורים, ונתן להם חצי עונש וגלח חצי זקנם וכרת חצי מלבושיהם, לפי שהזקן והלבוש היו מתכשיטי המלאכים הנכבדים, ובהיות שהם שלמים מצד ומרגלים מצד, גלחם וכרת מלבושיהם החצי מהם להורות על היותם אנשים פחותים מרגלים, ונשארה חצי זקנם ומלבושיהם כפי הסברת שלומם ואהבתם ונחמתם, ולזה גלה ערותם להורות ולרמוז שגלה מחשבותם. ובמדרש במדבר סיני רבה (פרשה כ״א דף רפ״א ע״א ובתנחומא ריש פרשת פנחס) אמרו, לא תדרוש שלומם וטובתם, את מוצא במי שבא אליהם במדת רחמים סוף בא לידי בזיון, ואי זה? זה דוד, שנאמר אעשה חסד עם חנון בן נחש, סוף בא לידי בזיון, ויקח חנון את עבדי דוד, ונצטרך להלחם עם ארבע אומות בני עמון וארם צובה ואיש טוב ומלך מעכה, מי גרם לו לדוד כל זה? שבקש לעשות טובה עם מי שאמר הקדוש ברוך הוא לא תדרוש שלומם וטובתם. אמר ליה הקדוש ברוך הוא דוד, אתה עובר על תורתי? אני כתבתי לא תדרוש שלומם וטובתם ואתה עושה עמהם חסד? אל תהי צדיק הרבה, מכאן שלא יהא אדם מוותר על התורה, והותרה השאלה הששית:

מדויהם – מלבושיהם, כמו: וילבש שאול וגו׳ מדיו (שמואל א י״ז:ל״ח).

שתותיהם – הם העגבות, שהיא בחצי המלבוש, ודוגמתו: חשופי שת (ישעיהו כ׳:ד׳).

בחצי – במחצית ארכם, והוא עד שתותיהם.

ויגלח חצי זקנם פי׳ מהרי״א שעשה כן מפני שהיתה ביאתם טובה מצד, כפי דבריהם שבאו לנחמו, ורעה מצד כפי כוונתם שבאו לרגל את הארץ, לכן נתן להם חצי עונם וגלח חצי זקנם וכרת חצי מלבושיהם, לפי שהזקן והלבוש הארוך היה הדרת פנים וכבוד בימים ההמה.

מדויהם – הו״ו יתירה והראוי מדיהם.

שתותיהם – לשון כי השתות יהרסון (תהלים י״א) שהם יסודות הבית שמתחת לארץ, א״כ לשון תחת או יסוד הוא.

וחנון קיבל את דבריהם¹ וכדי לביישם² וַיִּקַּח – לקח חָנוּן אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיְגַלַּח אֶת חֲצִי רוחב³ זְקָנָם כדי לנוולם⁴, וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם – חלוקיהם⁵ בַּחֵצִי אורכם עַד שְׁתוֹתֵיהֶם – מקום הערוה שלהם⁶, ונגלתה ערוותם⁷, וַיְשַׁלְּחֵם לארצם, והם נמלטו מהבושה בלובשם בגדים אחרים לכסות ערותם, ואולם מעניין גילוח זקנם לא יכלו להימלט עד אשר צמח זקנם⁸:

1. אברבנאל.

2. ר״י קרא.

3. כך משמע מרלב״ג.

4. והיה בזה בושה מפני שלא היה מנהגם לגלח זקנם, כי אם היו רגילים לגלח את זקנם היה אפשר להם להסיר הבושת מעליהם ע״י שיגלחו את שאר הזקן לגמרי, רלב״ג, רד״ק בפס׳ ה׳.

5. רש״י, רד״ק, ר״י קרא. ורלב״ג מבאר שהם המכנסיים המכסים בשר ערוה.

6. רש״י, ר״י קרא, רד״ק, רי״ד.

7. רלב״ג.

8. רלב״ג. ופי׳ מהרי״א שעשה כן מפני שהיתה ביאתם טובה מצד אחד, כפי דבריהם שבאו לנחמו, ורעה מצד אחר, כפי כוונתם שבאו לרגל את הארץ, לכן נתן להם חצי עוונם, וגילח חצי זקנם וכרת חצי מלבושיהם, לפי שהזקן והלבוש הארוך היה הדרת פנים וכבוד בימים ההם, מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ה) וַיַּגִּ֤דוּ לְדָוִד֙ וַיִּשְׁלַ֣ח לִקְרָאתָ֔ם כִּי⁠־הָי֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים נִכְלָמִ֣ים מְאֹ֑ד וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ שְׁב֣וּ בִירֵח֔וֹ עַד⁠־יְצַמַּ֥ח זְקַנְכֶ֖ם וְשַׁבְתֶּֽם׃

When they told it to David, he sent to meet them, for the men were greatly ashamed. And the king said, "Wait at Jericho until your beards have grown, and then return.⁠"

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְחַוִיאוּ לְדָוִד וּשְׁלַח לָקֳדָמוּתְהוֹן אֲרֵי הֲווֹ גַבְרַיָא מִתְכַּלְמִין לַחֲדָא וַאֲמַר מַלְכָּא תְּבוּ בִירֵיחוֹ עַד דְיִצְמַח דִקְנֵיכוֹן וּתְתוּבוּן.

עד יצמח זקנכם – ולא אמר לגלח החצי האחר, כי לא היה מנהגם לגלח הזקן ואפילו במספרים, אלא השפם לבד, אלא אם כן משום צער ואבל, כמו שאמר: מגולחי זקן וקרועי בגדים (ירמיהו מ״א:ה׳), וחרפה הוא גלוח הזקן, אלא שנהגו כן באלה הארצות אשר אנחנו שם.

יצמח – פועל עומד מן הדגוש וכן: ושערך צמח (יחזקאל ט״ז:ז׳).

עד יצמח זקנכם – זה גם היום הכרח לפי מנהג הארץ ההיא שלא ילכו שם מגלחי זקן רק הקדֵשים המוכנים למשכב זכר.

ויגידו לדוד וישלח לקראתם וגו׳. כאשר ידע דוד מה שעשה חנון למלאכיו שלח להם שישבו ביריחו עד יצמח זקנם, כי היה חרפה להם לגלח שער זקנם:

שבו בירחו – בספרים מדוייקים כ״י וגם בדפוסים קדמונים הרי״ש בחירק לא בצירי והוא חסר יו״ד אחר הרי״ש ברובם.

יצמח – יגדל.

וישלח לקראתם – לאמר להם לשבת ביריחו האמור בסוף המקרא, והפסיק לומר הסיבה למה לא באו למלך, ואמר כי היו נכלמים, ולכן שלח לקראתם.

ושבתם – לביתכם.

יצמח – נקדוהו פִעֵל להורות שצריכין להמתין עד שיגדל זקנם קצת, שאם היה נקוד יִצְמַח מבנין קל היה ר״ל תכף שמתחיל לצמוח.

וַיַּגִּדוּ לְדָוִד מה שעשה חנון לשליחיו¹, וַיִּשְׁלַח דוד לִקְרָאתָם לאמר להם לשבת ביריחו², והסיבה שלא הם באו למלך כִּי הָיוּ הָאֲנָשִׁים נִכְלָמִים מְאֹד בגלל גילוח הזקן שלהם, וַיֹּאמֶר להם הַמֶּלֶךְ שְׁבוּ בִירֵחוֹ עַד יְצַמַּח – יגדל³ זְקַנְכֶם וְלאחר מכן שַׁבְתֶּם – תשובו לביתכם⁴, ולא אמר לגלח החצי האחר של הזקן, כי לא היה מנהגם לגלח הזקן ואפילו במספריים, ונחשב היה הדבר לחרפה⁵:

1. אברבנאל.

2. מצודת דוד.

3. מצודת ציון.

4. מצודת דוד.

5. רד״ק, אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ו) וַיִּרְאוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן כִּ֥י נִבְאֲשׁ֖וּ בְּדָוִ֑ד וַיִּשְׁלְח֣וּ בְנֵי⁠־עַמּ֡וֹן וַיִּשְׂכְּרוּ֩ אֶת⁠־אֲרַ֨ם בֵּית⁠־רְח֜וֹב וְאֶת⁠־אֲרַ֣ם צוֹבָ֗א עֶשְׂרִ֥ים אֶ֙לֶף֙ רַגְלִ֔י וְאֶת⁠־מֶ֤לֶךְ מַֽעֲכָה֙ אֶ֣לֶף אִ֔ישׁ וְאִ֣ישׁ ט֔וֹב שְׁנֵים⁠־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃

And when the children of Ammon saw that they had become abhorrent to David, the children of Ammon sent and hired the Arameans of Beth-rehob and the Arameans of Zobah, twenty thousand footmen, and the king of Maacah with a thousand men, and the men of Tob twelve thousand men.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַחֲזוֹ בְנֵי עַמוֹן אֲרֵי אִתְגָרִיאוּ בְדָוִד וּשְׁלַחוּ בְנֵי עַמוֹן וַאֲגָרוּ יַת אֲרַם בֵּית רְחוֹב וְיַת אֲרַם צוֹבָא עַסְרִין אַלְפִין גְבַר רִגְלֵי וְיַת מֶלֶךְ מַעֲכָה אֲלַף גְבַר וְאִישׁ טוֹב תְּרֵי עֲסַר אַלְפִין גַבְרָא.

את ארם בית רחוב – ארם היושבים בבית רחוב, ואת ארם היושבים בצובה.

ואיש טוב – אדם ששמו איש טוב.

נבאשו – נתעבו, כמו שיתעב האדם הדבר הנבאש.

וכאשר ידע חנון מלך בני עמון כי נבאשו בדוד, שכר אנשי מלחמה להלחם בו:

נבאשו – נמאסו כדבר הנבאש.

ואיש טוב – אנשי איש טוב, והוא שם אדון הארץ, וכן: וישב בארץ טוב (שופטים י״א:ג׳).

וישכרו את ארם בית רחוב ובד״ה קראו ארם נהרים, ופה אמר עשרים אלף רגלי ואיש טוב שנים עשר אלף איש. ובד״ה אמר ששכרו שנים ושלשים אלף רכב ואת מלך מעכה וצריך לומר שהיה רגלי כמספר הרכב ופה הזכיר הרגלי ושם את הרכב.

וַיִּרְאוּ בְּנֵי עַמּוֹן כִּי נִבְאֲשׁוּ – נהיו מתועבים¹ ומאוסים² בְּעיני דָוִד על המעשה שעשה חנון מלכם לשליחי דוד, וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי עַמּוֹן שליחים וַיִּשְׂכְּרוּ באלף כיכר כסף³ אֶת חיל אֲרַם היושבים⁴ בְּבֵּית רְחוֹב וְאֶת חיל אֲרַם היושבים⁵ בְּצוֹבָא, וחילות אלו מנו עֶשְׂרִים אֶלֶף חיילים רַגְלִי – רגליים, וְשכרו אף אֶת חיל מֶלֶךְ מַעֲכָה אשר מנה אֶלֶף אִישׁ, וְכן את חיל אִישׁ טוֹב⁶ שמנה שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ ועוד שלושים ושניים אלף מרכבות⁷:

1. רד״ק.

2. מצודת ציון.

3. דברי הימים א׳-יט, ו.

4. ר״י קרא.

5. ר״י קרא.

6. כך היה שמו, ר״י קרא.

7. דברי הימים א׳-יט, ז, מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ז) וַיִּשְׁמַ֖ע דָּוִ֑ד וַיִּשְׁלַח֙ אֶת⁠־יוֹאָ֔ב וְאֵ֥ת כׇּל⁠־הַצָּבָ֖א הַגִּבֹּרִֽים׃

And when David heard of it, he sent Joab and all of the army, the mighty men.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּשְׁמַע דָוִד וּשְׁלַח יַת יוֹאָב וְיַת כָּל חֵילָא דְגִבָרַיָא.

ואת כל הצבא הגבורים – כמו: העם המלחמה (יהושע ח׳:י״א). או פירושו הצבא והגבורים.

ואת כל הצבא הגיבורים – ה״א של הצבא יתר.

וכאשר שמע דוד שמלך בני עמון לא די מה שעשה אל מלאכיו אבל גם קבץ אנשים להלחם עמו, שלח יואב ואנשי הצבא הגבורים להלחם בם, ולא רצה ללכת הוא בעצמו פן יתהלל שנלחם בדוד מלך ישראל:

הגבורים – כמו והגבורים.

וישלח – נגדם להלחם עליהם בארצם, שלא להניחם שמלבד חרפה שחרפו מלאכיו יבואו עוד להלחם בארצו.

וַיִּשְׁמַע – וכאשר שמע¹ דָּוִד שלא די במה שעשה מלך עמון לשליחיו, אלא גם קיבץ אנשים להילחם עימו², וַיִּשְׁלַח דוד אֶת יוֹאָב וְאֵת כָּל אנשי³ הַצָּבָא הַגִּבֹּרִים להילחם בם, ולא רצה ללכת הוא בעצמו פן יתהלל חנון מלך בני עמון שנלחם עם דוד מלך ישראל⁴:

1. אברבנאל.

2. אברבנאל.

3. תרגום יונתן, רד״ק, רי״ד, אברבנאל. ומצודת דוד מבאר את הצבא ואת הגיבורים.

4. אברבנאל. וכלי יקר מבאר כי לא רצה דוד לצאת למלחמה הזאת, בחושבו שלא יצליח בה משום החטא של ״לא תדרוש שלומם״ עליו נענש.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ח) וַיֵּֽצְאוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַיַּעַרְכ֥וּ מִלְחָמָ֖ה פֶּ֣תַח הַשָּׁ֑עַר וַאֲרַ֨ם צוֹבָ֤א וּרְחוֹב֙ וְאִֽישׁ⁠־ט֣וֹב וּמַעֲכָ֔ה לְבַדָּ֖ם בַּשָּׂדֶֽה׃

And the children of Ammon came out and set up battle at the entrance of the gate; and the Arameans of Zobah and of Rehob, and the men of Tob and Maacah, were by themselves in the field.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּנְפַקוּ בְּנֵי עַמוֹן וּסְדָרוּ קְרָבָא בְּמַעֲלָנָא דְתַרְעָא וַאֲרַם צוֹבָא וּרְחוֹב וְאִישׁ טוֹב וּמַעֲכָה בִּלְחוֹדֵיהוֹן בְּחַקְלָא.

וארם צובה ורחוב לבדם בשדה – כלומר בני עמון ערכו מלחמה פתח השער וארם צובה ורחוב שהיו נשכרין ערכו חיילותם בפני עצמם לצד אחר בשדה ויבואו חילם באותו מקום.

ורחוב – פירושו וארם רחוב, וארם צובא שזכר עומד במקום שנים.

ומעכה – ארם מעכה או מלך מעכה.

לבדם – להודיע כי מלך בני עמון וכלם היו מבפנים ויצאו לערוך מלחמה, ואלה בני ארם הנשכרים והנזכרים היו בשדה לערוך מלחמה עם ישראל גם כן, וכאשר בא יואב והצבא עד פתח השער, ויצאו בני עמון – היו לו בני עמון מבפנים וארם שהיו בשדה מאחור.

והנה בני עמון ערכו מלחמתם פתח השער של עירם, ואנשי ארם צובא וארם רחוב ואנשי איש טוב ואנשי מעכה (שהם כל הנשכרים למלחמה) היו לבדם בשדה במערכה אחרת, ואחשוב שבני עמון היו יראים להכנס בעיר את הנשכרים פן יעלו עליהם, ולכן הסכימו שהם ילחמו בשדה:

פתח השער – מול פתח שער עירם.

ויצאו בני עמון כפי המבואר בד״ה חנו המלכים לפני מידבא שהוא בגבול מואב, ובני עמון נאספו מעריהם לפני עיר המלוכה רבה ויערכו מלחמה פתח השער – כי לא רצו לערוך בשדה מחולשתם רק להשגב במבצר, ואם כן היה מחנה המלכים רחוקה ממחנה בני עמון, וזה שכתוב וארם צובא וכו׳ לבדם בשדה – רצה לומר נבדלים מבני עמון, וזה שכתוב.

וַיֵּצְאוּ בְּנֵי עַמּוֹן וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה מול פֶּתַח הַשָּׁעַר של עירם¹, וַאֲרַם צוֹבָא וּכמו כן ארם² רְחוֹב וְאִישׁ טוֹב וּמלך³ מַעֲכָה וכל שכירי המלחמה ערכו את החילות שלהם בפני עצמם לצד אחר⁴ לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה, והיו חונים לפני מידבא שהוא בגבול מואב, ובני עמון נאספו אל תוך עיר מבוצרת, כי בגלל חולשתם לא רצו לערוך מלחמה בשדה אלא מתוך מבצר⁵:

1. מצודת דוד.

2. ר״י קרא.

3. רד״ק.

4. ר״י קרא.

5. מלבי״ם. ואברבנאל מבאר כי יתכן ובני עמון פחדו להכניס את כל שכירי המלחמה איתם בתוך העיר פן יעלו עליהם.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ט) וַיַּ֣רְא יוֹאָ֗ב כִּֽי⁠־הָיְתָ֤ה אֵלָיו֙ פְּנֵ֣י הַמִּלְחָמָ֔ה מִפָּנִ֖ים וּמֵאָח֑וֹר וַיִּבְחַ֗ר מִכֹּל֙ בְּחוּרֵ֣י [יִשְׂרָאֵ֔ל] (בישראל) וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ לִקְרַ֥את אֲרָֽם׃

Now when Joab saw that the battle was set up against him in front and behind, he chose of all the choice men of Israel and set them against the Arameans;

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַחֲזָא יוֹאָב אֲרֵי תַקִיפוּ עֲלוֹהִי עַבְדֵי קְרָבָא מֵאֲפּוֹהִי וּמֵאֲחוֹרוֹהִי וּבְחַר מִכֹּל בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל וְסַדַר לָקֳדָמוּת אֱנַשׁ אֲרָם.

כי היתה אליו פני המלחמה – אמר היתה על המלחמה, ואף על פי שזכר פני. וכמוהו: קשת גבורים חתים (שמואל א ב׳:ד׳) קול נגידים נחבאו (איוב כ״ט:י׳) ופירוש פני הגבורים, שהם פני המלחמה, שהולכים לפנים. וכן תירגם יונתן: ארי תקיפו עלוהי עבדי קרבא.

בחורי – בשו״א הבי״ת, והוא מן הקלים: ובחורי ישראל הכריע (תהלים ע״ח:ל״א). וכן: בחורים, שהם בפתח הבית, מן הדגושי׳.

וכראות יואב שהיתה אליו המלחמה מפנים ומאחור, רוצה לומר שהיתה לו המלחמה מפנים עם האויבים אשר בשדה, ומאחור עם האויבים אשר בפתח שער העיר, ראה יואב שילחם הוא עם הארמיים אשר בשדה, ולהיותם היותר חזקים וגבורים בחר מכל בחורי ישראל להלחם בם.

בחורי בישראל – ישראל קרי.

פני המלחמה – פני אנשי המלחמה.

השאלות:

מדוע תפס בצד השני והלכתי.

וירא יואב כי היתה אליו פני המלחמה מפנים ומאחור – רצה לומר שהתירא מלכת עד רבה וללחום עם בני עמון פתח השער שאז יבואו עליו המלכים מאחור ויהיה תוך שני מחנות חזקות, כי המלכים היו חזקים מצד עצמם, ובני עמון היו חזקים מצד שהיו אצל המבצר, ולכן היה מחכמתו ללחום את המלכים תחלה אצל מידבא, ולבל יצאו בני עמון בעזרתם חלק מחנהו ונתן יתר העם החלשים ביד אבשי, שאם יצאו בני עמון השדה יספיק לנצחם, ובכ״ז עמדו רק למשמרת ולא נפרדו מן המחנה והיו מוכנים גם נגד ארם, כי שער לפי הסברה שבני עמון ישארו במקומם, ועל זה אמר אם תחזק ארם ממני והיתה לי לישועה כיון שאתה פה, ואמר שאח״ז בלכת אבשי אל בני עמון אם ישער שהם חזקים ילך עמו להושיע, ועל זה אמר והלכתי.

היתה אליו פני המלחמה – החכם פֿיליפפזאן מעירנו שפעל היתה מוסב אל מלחמה ולא אל פני שהוא הנושא, ומלמדנו שכך דרך לשון הקודש, ונכון רק המשל שהביא מקול נגידים נחבאו (איוב כ״ט:י׳, וקרוב מזה קול דמי אחיך צעקים, בראשית) איננו נכון, שכל מקום שכתוב בראש הענין תיבת קול הוראתה לשון שמיעה, אני שומע נגידים, אני שומע דמי אחיך צועקים, ויותר היה לו להביא כמשל קשת גבורים חתים (שמואל א ב׳:ד׳) מהמון רשעים רבים (תהלים ל״ז) במקום חתה, רב.

וַיַּרְא יוֹאָב כִּי הָיְתָה – היו¹ אֵלָיו פְּנֵי – אנשי² הַמִּלְחָמָה הארמים השכירים, אשר היו בשדה³ מִפָּנִים – מלפניו, וּמֵאָחוֹר היו בני עמון אשר היו בפתח שער העיר, והחליט יואב שיילחם הוא עם הארמיים אשר בשדה, ומפני שהארמיים היו יותר חזקים וגיבורים⁴, וַיִּבְחַר יואב מִכֹּל בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל (בישראל כתיב) להילחם עמו נגדם וַיַּעֲרֹךְ אותם יואב לִקְרַאת המלחמה על אֲרָם, והתיירא יואב מללכת וללחום עם בני עמון פתח שער העיר, שאז היו עולים עליו המלכים מאחור, והיה נמצא במלכוד בתוך שני מחנות חזקים, (המלכים חזקים מצד עצמם, ובני עמון חזקים מצד היותם מבוצרים) ולכן, היה מחכמתו ללחום עם המלכים תחילה במידבא⁵:

1. כך משמע מרד״ק.

2. תרגום יונתן, רד״ק, מצודת דוד.

3. אברבנאל.

4. אברבנאל.

5. מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(י) וְאֵת֙ יֶ֣תֶר הָעָ֔ם נָתַ֕ן בְּיַ֖ד אַבְשַׁ֣י אָחִ֑יו וַיַּעֲרֹ֕ךְ לִקְרַ֖את בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃

and the rest of the people he committed into the hand of Abishai his brother, and he set them against the children of Ammon.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְיַת שְׁאָר עַמָא יְהַב בְּיַד אַבְשַׁי אֲחוֹהִי וְסַדַר לָקֳדָמוּת בְּנֵי עַמוֹן.

ביד אבשי – בשוא הבי״ת, ובמסרה בסיפרא לית כותיה, וכל דברי הימים כותיה.

ואת יתר העם נתן ביד אבישי אחיו להלחם עם בני עמון אשר בשער העיר:

אבשי – בשוא הבי״ת ובמסרא בסיפרא לית כוותיה וכל ד״ה כוותיה כן כתב רד״ק וכן מצאתי במסורת וכתב רש״י בד״ה א׳ י״ט שכל אותו הספר נכתב בשביל כבודו של דוד ואין זה כבודו שיקראו לבן אחותו אבישי דמשמע גם אני חשוב כדוד כי אבי הוא ישי לכך בכל ספר ד״ה אבשי ובכל ספר שמואל אבישי לבד חד אבשי ואת יתר העם נתן ביד אבשי. ועל פי המסורת שהרי כן הוא שהיה ישי אבי אמו צרויה שהיא היתה אמו עכ״ל. ולשון רש״י שם בתחלתו נראה שנשתבש מהמדפיסים וצריך תיקון.

וְכדי שלא יצאו בני עמון לעזרתם¹ אֵת יֶתֶר הָעָם החלשים² נָתַן בְּיַד אַבְשַׁי אָחִיו שאם יצאו בני עמון אל השדה יספיק לנצחם³, וַיַּעֲרֹךְ אותם אבישי את מחנהו לִקְרַאת בְּנֵי עַמּוֹן אשר בשער העיר⁴:

1. מלבי״ם בפס׳ ט.

2. מלבי״ם.

3. מלבי״ם.

4. אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימקראות שלובותהכל

(יא) וַיֹּ֗אמֶר אִם⁠־תֶּחֱזַ֤ק אֲרָם֙ מִמֶּ֔נִּי וְהָיִ֥תָה לִּ֖י לִישׁוּעָ֑ה וְאִם⁠־בְּנֵ֤י עַמּוֹן֙ יֶחֶזְק֣וּ מִמְּךָ֔ וְהָלַכְתִּ֖י לְהוֹשִׁ֥יעַֽ לָֽךְ׃

And he said, "If the Arameans are too strong for me, then you shall help me, but if the children of Ammon are too strong for you, then I will come and help you.

מקבילות במקראתרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲמַר אִם תִּתְקַף אֱנַשׁ אֲרַם מִנִי וּתְהֵי לִי לְפָרִיק וְאִם בְּנֵי עַמוֹן יִתְקְפוּן מִנָךְ וְאֵיהַךְ לְמִפְרַק לָךְ.

אם תחזק ארם ממני – אם תחזק אומה מבני ארם ממני.

והיתה לי לישועה – בחסרון היו״ד שהיא במקום למ״ד הפועל מהמכתב.

ואמנם אמרו אם תחזק ארם ממני והיית לי לישועה, ואם בני עמון יחזקו ממך והלכתי להושיע לך, יראה מאמר בטל, כי אולי יחזק ארם על יואב ויחזק עמון על אבישי ולא יוכל אחד מהם להושיע ולעזור את אחיו, ולכן אחשוב שיואב אמר לאבישי אחיו אם תחזק ארם ממני והיית אתה אבישי אחי לי לישועה כי תבא לעזרני, ואם בני עמון יחזקו ממך אלך אני להושיע לך ולעזרך, ואם תאמר אולי יחזקו ארם עלי ועמון עליך?

ארם ממני – כן כתוב לא ממני ארם כמו שראיתי בס״א.

והיתה לי – ביו״ד אחת בלבד ברוב הספרים וכן כתב רד״ק.

וַיֹּאמֶר יואב לאבישי אחיו אִם תֶּחֱזַק אומה אחת מאומות¹ אֲרָם מִמֶּנִּי וְהָיִתָה אתה והחיל שלך לִּי לִישׁוּעָה – לעזור לי, וְאִם בְּנֵי עַמּוֹן יֶחֱזְקוּ מִמְּךָ וְהָלַכְתִּי אני עם החיל שלי לְהוֹשִׁיעַ ולעזור לָךְ:

1. ר״י קרא.

מקבילות במקראתרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימקראות שלובותהכל

(יב) חֲזַ֤ק וְנִתְחַזַּק֙ בְּעַד⁠־עַמֵּ֔נוּ וּבְעַ֖ד עָרֵ֣י אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽיהֹוָ֔הי״י֔ יַעֲשֶׂ֥ה הַטּ֖וֹב בְּעֵינָֽיו׃

Be of good courage, and let us prove strong for our people and for the cities of our God; and Hashem shall do that which seems good to Him.⁠"

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

תְּקֵף וְנִתְקַף עַל עַמָנָא וְעַל קִירְוֵי אֱלָהָנָא וַיָי יַעְבֵּד דְתַקֵן קֳדָמוֹהִי.

חזק ונתחזק – (כתוב ברמז ה׳) ואת שובך שר צבאו (מלך בני עמון). כתיב שובך וכתיב שופך, רב ושמואל חד אמר שופך שמו ולמה נקרא שמו שובך שעשוי כשובך, וחד אמר שובך שמו ולמה נקרא שמו שופך שכל הרואה אותו נשפך כקיתון.

בעד עמנו – שלא יהיו לחרב ולשבי.

ובעד ערי אלהינו – שלא יכבשו אותם אויבינו וישבו בהם אם יתחזקו עלינו וינצחונו, ואם יעשו כן לא יהיו ערי אלהינו אלא ערי אלהים אחרים.

וי״י יעשה הטוב בעיניו – אנחנו נתחזק בכל כחינו למלחמה, וי״י יעשה הטוב בעיניו כי לי״י התשועה.

חזק ונתחזק בעד עמנו – למדנו מזה שאין ראוי לסמוך על הנס אבל ראוי שישתדל האדם בהצלתו לפי מה שאפשר ואז יעזור הש״י כי הש״י לא יחדש המופתים רק במקומות הכרחיים כמו שזכרנו פעמים רבות.

מפני החלוקה השלישית הזאת אמר עוד חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלהינו והשם הטוב בעיניו יעשה, רוצה לומר אם יהיה טוב בעיני השם שיתחזקו על שנינו, אין לנו להרהר אחריו והוא יעשה כל אשר יחפוץ, אבל אנחנו נעשה המוטל עלינו להתחזק נגדם בעד עמנו שלא ילכו בשבי ובעד ערי אלהינו שלא יכבשום האויבים, ולזה אמר חזק ונתחזק כי לנגד אבישי אמר חזק שיתחזק הוא במערכתו להלחם, ואמר ונתחזק על עצמו שילחם עם ארם ושלא יסמכו על הנס אבל הם ישתדלו ויתחזקו ויהיו לאנשים:

חזק ונתחזק – חזק אתה והעם אשר עמך, וגם אנו נתחזק.

בעד עמנו – שלא ילכו בשבי.

ובעד ערי וגו׳ – שלא יכבשום האויב.

וה׳ יעשה הטוב וגו׳ – רצה לומר: ואם בכל ההתחזקות לא נועיל, יעשה ה׳ הטוב בעיניו, ונקבל באהבה.

חזק וצוהו שיתחזק,

א. בעד עם ה׳

ב. בעד ערי אלהינו שאם יחזק האויב ילך להחריב ערי ארץ ישראל, והודיע בזה כי תשועת ה׳ צריכה שתי הכנות,

א. ההכנה הטבעיית ואמרו חכמינו זכרונם לברכה ד׳ צריכים חזוק דרך ארץ שנאמר חזקו ונתחזקה,

ב. ההכנה המחשביית לשם ה׳, ועל זה אמר בעד אלהינו, ואז ה׳ הטוב בעיניו יעשה לעזור כפי ההכנה הראויה.

חזק ונתחזק – חזק בקל ענינו אל תירא כמו חזק ואמץ, ונתחזק בהתפעל כמו ויתחזק ישראל (ויחי) ענינו נשתמש בכל מאמצי כחנו.

חֲזַק אתה והעם אשר עמך¹ וְגם אנחנו² נִתְחַזַּק ונעשה את המוטל עלינו להתחזק נגד האויבים³, ונעשה זאת כולם בְּעַד – בעבור עַמֵּנוּ שלא יהיו לחרב ולשבי⁴, וּבְעַד – ובעבור עָרֵי אֱלֹהֵינוּ שלא יכבשו אותם אויבינו וישבו בהם⁵ ויהפכו אותן לערי אלוהים אחרים⁶, וַיהוָה יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו כי לה׳ התשועה⁷, ואם בכל ההתחזקות לא נועיל, יעשה ה׳ הטוב בעיניו ונקבלו באהבה⁸:

1. אברבנאל, מצודת דוד.

2. אברבנאל, מצודת דוד.

3. אברבנאל.

4. רד״ק, מצודת דוד.

5. מצודת דוד.

6. רד״ק.

7. רד״ק. ולומדים מזה שאין ראוי לסמוך על הנס אבל ראוי שישתדל האדם בהצלתו לפי מה שאפשר ואז יעזור הש״י, כי הש״י לא יחדש המופתים רק במקומות הכרחיים, רלב״ג.

8. מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יג) וַיִּגַּ֣שׁ יוֹאָ֗ב וְהָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר עִמּ֔וֹ לַמִּלְחָמָ֖ה בַּאֲרָ֑ם וַיָּנֻ֖סוּ מִפָּנָֽיו׃

So Joab and the people that were with him drew near to battle against the Arameans; and they fled before him.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּקְרֵיב יוֹאָב וְעַמָא דִי עִמֵיהּ לְאַגָחָא קְרָבָא בֶּאֱנַשׁ אֲרָם וְאַפִּיכוּ מִן קֳדָמוֹהִי.

וזכר הכתוב שבראשונה נגש יואב להלחם עם ארם וינוסו.

ויגש יואב וכן היה שיואב נגש תחלה להלחם עם המלכים בשדה ועל ידי זה נסו גם בני עמון.

וַיִּגַּשׁ יוֹאָב וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ תחילה¹ לַמִּלְחָמָה בַּאֲרָם אשר היו בשדה², וַיָּנֻסוּ ארם מִפָּנָיו קודם עריכת המלחמה³:

1. מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

3. וכיוון שעשה יואב את עצמו טפל, כמו שאמר (לעיל פס׳ יא) ״אִם תֶּחֱזַק אֲרָם מִמֶּנִּי״, הקב״ה עשהו עיקר, כלי יקר.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יד) וּבְנֵ֨י עַמּ֤וֹן רָאוּ֙ כִּֽי⁠־נָ֣ס אֲרָ֔ם וַיָּנֻ֙סוּ֙ מִפְּנֵ֣י אֲבִישַׁ֔י וַיָּבֹ֖אוּ הָעִ֑יר וַיָּ֣שׇׁב יוֹאָ֗ב מֵעַל֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַיָּבֹ֖א יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃

And when the children of Ammon saw that the Arameans had fled, they also fled before Abishai and entered into the city. Then Joab returned from the children of Ammon and came to Jerusalem.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּבְנֵי עַמוֹן חֲזוֹ אֲרֵי אַפָכוּ אֱנַשׁ אֲרָם וַעֲרָקוּ מִן קֳדָם אֲבִישַׁי וַאֲתוֹ לְקַרְתָּא וְתַב יוֹאָב מִלְוַת בְנֵי עַמוֹן וַאֲתָא לִירוּשְׁלֵם.

וכאשר ראום בני עמון שנסו שהיו בוטחים בגבורתם, מיד נסו הם גם כן ונכנסו אל העיר:

וישב יואב – די לו שיצא מצרתו והשפיל גאות בני עמון.

וּבְנֵי עַמּוֹן כאשר רָאוּ כִּי על אף שהיה בטוח בגבורתו¹ נָס צבא אֲרָם מפני יואב, וַיָּנֻסוּ אף הם מִפְּנֵי אֲבִישַׁי וַיָּבֹאוּ וחזרו אל תוך הָעִיר וַיָּשָׁב יוֹאָב מֵעַל בְּנֵי עַמּוֹן ולא רדף אחריהם², וַיָּבֹא אל יְרוּשָׁלִָם:

1. אברבנאל.

2. שכן היה חרד מהעוון של ״לא תדרוש שלומם וטובתם״ עליו נענש דוד המלך ע״ה, כלי יקר.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טו) וַיַּ֣רְא אֲרָ֔ם כִּ֥י נִגַּ֖ף לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּאָסְפ֖וּ יָֽחַד׃

And when the Arameans saw that they were smitten before Israel, they gathered themselves together.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַחֲזוֹ אֱנַשׁ אֲרָם אֲרֵי אִתְבָּרוּ קֳדָם יִשְׂרָאֵל וְאִתְכְּנִישׁוּ כַּחֲדָא.

(טו-טז) וכראות מלכי ארם שהיו נגפים כפעם בפעם לפני ישראל נאספו כלם להלחם עמו, והיה הולך לפניהם שובך שר צבא הדרעזר.

ויאספו יחד – בחשבם שברבת עם ינצחו הם.

וַיַּרְא אֲרָם כִּי נִגַּף לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל כפעם בפעם¹, וַיֵּאָסְפוּ – והתקבצו יָחַד בחשבם שברוב עם ינצחו²:

1. אברבנאל (כמו שהיה בפרק ח לעיל).

2. מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל

(טז) וַיִּשְׁלַ֣ח הֲדַדְעֶ֗זֶר וַיֹּצֵ֤א אֶת⁠־אֲרָם֙ אֲשֶׁר֙ מֵעֵ֣בֶר הַנָּהָ֔ר וַיָּבֹ֖אוּ חֵילָ֑ם וְשׁוֹבַ֛ךְ שַׂר⁠־צְבָ֥א הֲדַדְעֶ֖זֶר לִפְנֵיהֶֽם׃

And Hadadezer sent and brought out the Arameans that were beyond the River; and they came to Helam, with Shobach the captain of the host of Hadadezer at their head.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּשְׁלַח הֲדַדְעֶזֶר וְאַפֵּיק יַת אֱנַשׁ אֲרָם דְמֵעִבַּר פְּרָת וַאֲתוֹ לְחֵילָם וְשׁוֹבַךְ רַב חֵילָא דְהֲדַרְעֶזֶר קֳדָמֵיהוֹן.

ושובך שר צבא הדדעזר – על שם שהיה גבור ועריץ מאוד הזכירו בשמו.

Shovach the commander of Hadarezer's aray. Because he was very mighty and powerful, he is mentioned by name.

ושובך שר הצבא – ובדברי הימים כת׳: שופך (דברי הימים א י״ט:י״ח), שובך – שהיה גבוה כשובך, שופך – שהיה שופך דמים.

ושובך – על שם שהיה גבוה כשובך, ובדברי הימים קורהו שופך על שהיה שופך דמים.

ושובך – ובדברי הימים כתיב: ושופך (דברי הימים א י״ט:ט״ז), והבי״ת והפ״א קרובים במוצא, והם ממוצא אחד. וכן: בזר, פזר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

הדדעזר – כולם שבפרשה בשני דלתי״ן בספרים כ״י ועיין דברי הימים א׳ סימן י״ח וסי׳ י״ט.

ושובך – בשי״ן ימנית ובשמות רבה פרשה מ׳ על פסוק וראיה בן שובל על שהעמיד שובך לאלהים זה המשכן שהיה עומד כשובך. ופירש בעל מתנות כהונה שנוטריקון שובל שובך לאלהים ע״כ. ומלת שובל גם כן בשין ימנית. ועיין עוד מ״ש בד״ה א׳ י״ט בס״ד.

חילם – שם מקום.

הדרעזר – הוא הדדעזר הנזכר למעלה (ח׳:ג׳) שקבץ כל בני ארצו מחוגר חגורה ומעלה לנקום נקמת נגיפתו, וזהו לשון ויאספו יחד, נאספו כולם מגדולם ועד קטנם; וגם בכתב שומרוני, שהוא כתב עברי הקדמון, אותיות דל״ת ורי״ש דומות זו לזו, ומזה החילוף בין דעואל ורעואל, הדדעזר והדרעזר, חדד ותימא (סוף חיי שרה) ובאיזה נוסחאות חדר ברי״ש.

וַיִּשְׁלַח הֲדַדְעֶזֶר מלך צובה¹ וַיֹּצֵא אֶת חיל אֲרָם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר וַיָּבֹאוּ אל מקום ששמו² חֵילָם, וְשׁוֹבַךְ שַׂר צְבָא הֲדַדְעֶזֶר אשר היה גיבור ועריץ³, הלך⁴ לִפְנֵיהֶם:

1. ראה לעיל פרק ח פס׳ ג.

2. מצודת ציון.

3. רש״י. ובדברי הימים א׳ י״ט:י״ח כתוב שופך, ״שובך״ שהיה גבוה כשובך יונים, ״שופך״ שהיה שופך דמים.

4. אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יז) וַיֻּגַּ֣ד לְדָוִ֗ד וַיֶּאֱסֹ֤ף אֶת⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵל֙ וַיַּעֲבֹ֣ר אֶת⁠־הַיַּרְדֵּ֔ן וַיָּבֹ֖א חֵלָ֑אמָה וַיַּעַרְכ֤וּ אֲרָם֙ לִקְרַ֣את דָּוִ֔ד וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ עִמּֽוֹ׃

And it was told to David; and he gathered all of Israel together, and passed over the Jordan, and came to Helam. And the Arameans set themselves up against David, and fought with him.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְאִיתְחַוָא לְדָוִד וּכְנַשׁ יַת כָּל יִשְׂרָאֵל וַעֲבַר יַת יַרְדְנָא וַאֲתוֹ לְחֵלָם וְסַדָרוּ אֱנַשׁ אֲרָם לְקֳדָמוּת דָוִד וְאַגִיחוּ קְרָבָא עִמֵיהּ.

חלאמה – הוא חלם הנזכר, והה״א כה״א מצרימה, והאל״ף נוספת למשך.

(יז-יח) ודוד יצא בעצמו להלחם בהם והכה אותם ואת שובך שר צבאם והרג ארבעים אלף פרשים. ובדברי הימים (דברי הימים א י״ט י״ח) אומר שבעת אלפים רכב וארבעים אלף רגלי, אולי בכאן לא זכר כי אם שבע מאות רכב הבחורים מכלם וזכר הארבעים אלף פרשים, ובדברי הימים זכר הרכב כלם שהיו שבעת אלפים והרגלים גם כן שהיו ארבעים אלף, כי זהו מה שראה עוד לספר מלבד מה שנזכר בכאן, או שהיו אותן הארבעים אלף רגלי גבורים כפרשים וחלוצים:

חלאמה – לחילם.

וַיֻּגַּד לְדָוִד על אשר נערכים מלכי ארם למלחמה, ודוד יצא בעצמו להילחם נגדם¹, וַיֶּאֱסֹף דוד אֶת כָּל חיל יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וַיָּבֹא חֵלָאמָה – לחילם² וַיַּעַרְכוּ אֲרָם לִקְרַאת דָּוִד למלחמה וַיִּלָּחֲמוּ עִמּוֹ:

1. אברבנאל.

2. מצודת ציון.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותהכל

(יח) וַיָּ֣נׇס אֲרָם֮ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וַיַּהֲרֹ֨ג דָּוִ֜ד מֵאֲרָ֗ם שְׁבַ֤ע מֵאוֹת֙ רֶ֔כֶב וְאַרְבָּעִ֥ים אֶ֖לֶף פָּרָשִׁ֑ים וְאֵ֨ת שׁוֹבַ֧ךְ שַׂר⁠־צְבָא֛וֹ הִכָּ֖ה וַיָּ֥מׇת שָֽׁם׃

And the Arameans fled before Israel; and David slew of the Arameans seven hundred drivers of chariots, and forty thousand horsemen, and smote Shobach the captain of their army, so that he died there.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְאַפָּכוּ אֱנַשׁ אֲרָם מִן קֳדָם יִשְׂרָאֵל וּקְטַל דָוִד מֵאֲרָם שְׁבַע מְאָה רְתִיכִין וְאַרְבְּעִין אַלְפִין פָּרָשִׁין וְיַת שׁוֹבָךְ רַב חֵילֵיהּ מְחוֹ וּמִית תַּמָן.

שבע מאות רכב וארבעים אלף פרשים – ובדברי הימים שבעת אלפים רכב וארבעים אלף (דברי הימים א י״ט:י״ח) רגלי. מה שאמר בזה הספר: שבע מאות רכב – ר״ל רכב בחור, ולא מנה שאר הרכב, ובדברי הימים מנה את כל הרכב שהיו שבעת אלפים. ובזה הספר מנה הפרשים ולא מנה הרגלים, ושם מנה הרגלים ולא מנה הפרשים.

שר צבאו – שר צבא הדרעזר הנזכר למעלה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

שבע מאות רכב וארבעים אלף פרשים – ובדברי הימים אומר שבעת אלפים רכב וארבעים אלף רגלי, הנה מ״ש פה שבע מאות רכב מיושב במ״ש למעלה (ח׳ ד), ומה שכתוב ארבעים אלף פרשים מיושב במ״ש למעלה (פסוק ו׳).

שבע מאות רכב – שבע מאות סוסים, או שבע מאות שלישים נצבים להלחם מעל רכב ברזל.

וארבעים אלף פרשים – גוזמא.

וַיָּנָס אֲרָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּהֲרֹג דָּוִד מֵאֲרָם שבעת אלפים מרכבים, ומתוכם¹ שְׁבַע מֵאוֹת רֶכֶב – מרכבים מובחרים² וְאַרְבָּעִים אֶלֶף פָּרָשִׁים ובנוסף ארבעים אלף חיילים רגליים³, וְאֵת שׁוֹבַךְ שַׂר צְבָאוֹ של הדדעזר⁴ הִכָּה דוד וַיָּמָת שָׁם:

1. רד״ק, דברי הימים א׳ י״ט:י״ח, רד״ק.

2. רד״ק.

3. דברי הימים שם, רד״ק.

4. רד״ק.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יט) וַיִּרְא֨וּ כׇֽל⁠־הַמְּלָכִ֜ים עַבְדֵ֣י הֲדַדְעֶ֗זֶר כִּ֤י נִגְּפוּ֙ לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּשְׁלִ֥מוּ אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל וַיַּעַבְד֑וּם וַיִּֽרְא֣וּ אֲרָ֔ם לְהוֹשִׁ֥יעַ ע֖וֹד אֶת⁠־בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃

And when all the kings that were servants to Hadadezer saw that they were smitten before Israel, they made peace with Israel, and served them. So the Arameans feared to help the children of Ammon anymore.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַחֲזוֹ כָל מַלְכַיָא עַבְדֵי הַדַרְעֶזֶר אֲרֵי אִתְבָּרוּ קֳדָם יִשְׂרָאֵל וְאַשְׁלִימוּ עִם יִשְׂרָאֵל וּפַלְחוּנוּן וּדְחִילוּ אֱנַשׁ אֲרָם לְמִפְרַק עוֹד יַת בְּנֵי עַמוֹן.

וספר הכתוב שפחדו ויראו כל המלכים עבדי הדרעזר, רוצה לומר הנשמעים אליו והם הנכנעים לעבודתו, שנגפו לפני בני ישראל, ופחדו מהלחם בם והשלימו עמהם ויעבדו את דוד, ולא הלכו עוד להושיע את בני עמון, ועל כיוצא בזה אמרה תורה (דברים ל״ג כ״ט) אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בהשם מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך:

ויראו ארם – ביו״ד אחת לבד ובמאריך בספרים כ״י מדוייקים ובדפוס ישן וכן דינו להיות חסר יו״ד על פי המסורת שנמסר במערכת אות היו״ד ויראו ד׳ חסרים וסימנ׳ שם ובתר הכי אמר וכל שמואל דכותא בר מן א׳ וכל איש ישראל והוא בשמואל א׳ י״ז וסוף הפסוק וינסו מפניו וייראו מאד והתם נמי נמסר לית מלא בסיפרא.

וישלימו – עשו שלום.

עבדי הדדעזר – רוצה לומר: הסרים למשמעתו.

עבדי הדרעזר – נושאי מנחה לו.

ויראו וגו׳ – מכלל שבני עמון שלחו אליהם פעם אחרת לעזרה, אולי בתשובת השנה כששלח דוד את יואב עליהם.

וַיִּרְאוּ כָל הַמְּלָכִים עַבְדֵי הֲדַדְעֶזֶר הסרים למשמעתו¹ כִּי נִגְּפוּ שוב לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁלִמוּ – ועשו שלום² אֶת – עם יִשְׂרָאֵל וַיַּעַבְדוּם, וַיִּרְאוּ – ופחדו אֲרָם לְהוֹשִׁיעַ עוֹד שוב אֶת בְּנֵי עַמּוֹן³: פ

1. מצודת דוד.

2. מצודת ציון.

3. ועל כיוצא בזה אמרה התורה (דברים ל״ג:כ״ט) ״אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיהֹוָה מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ״, אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון